אם סרטון יכול להפוך לוויראלי בפלטפורמת סרטונים קצרים, למה שלא יביא תהילה ועושר? לא מעט אנשים חושבים כך, ושאו ג׳נגמיאו הוא אחד מהם.
אף ששאו ג׳נגמיאו בן 50 השנה והגיע לגיל שבו, לפי הפתגם, אדם ״יודע את ייעודו״, רעיונותיו החדשניים והאופנתיים אינם נופלים מאלה של צעירים. שאו ג׳נגמיאו, שמוצאו ממחוז במרכז סין, מתגורר כיום ברחוב סונגשאן שבנפת שיאפו. בעקבות עבודתו הממושכת על שפת הים, הוא פיתח עניין רב בעבודתם ובאורח חייהם של דייגים באזורי החוף.
סרטונים קצרים + חיי דייגים בים + עניין אישי = כוכב רשת
באחד הימים עלה במוחו של שאו ג׳נגמיאו הרעיון החדשני והמלהיב הזה, והוא התרגש כל כך עד שנשאר ער כל הלילה. הוא התקשר לשני חבריו, לאי לושי ויאן ג׳ואן, ושיתף אותם במחשבותיו וברעיונותיו. להפתעתו, לאי לושי ויאן ג׳ואן הביעו מיד את תמיכתם והסכמתם. בחירת מקום, תכנון התרחיש, כתיבת התסריט, חלוקת התפקידים… השלושה לא יכלו לחכות. אבל כדי להמחיש את חייהם של דייגי החוף, הם היו חייבים להשיג סירת דיג — אביזר חיוני שאין לו תחליף.
ללמוד להשיט סירה ביומיים, ו־להעז ״לצאת לים״
כדי לקנות סירת דיג, שאו ג׳נגמיאו חיפש בכל מקום, ולבסוף מצא בעיירה שיאבאישי שבנפת פו׳אן דייג שהיה מוכן למכור את סירת העבודה והדיג שלו. סירות כאלה נפוצות במים הפנימיים הסמוכים לחוף. מדובר בסירת עץ מסורתית, שבירכתיה מותקן מדחף ימי קטן, המחליף את שיטת השיט בעזרת משוט עץ המונע ביד. בעת השיט, אדם אחד בלבד, היושב בירכתיים, יכול לנווט בקלות ולשלוט בהספק המנוע. מכיוון שההבדל העיקרי בינה לבין סירות העץ המסורתיות הוא מנוע הדיג הקטן המותקן בירכתיים, המקומיים מכנים אותה בקיצור ״מנוע דיג אחורי״.
עד מהרה סיכמו שני הצדדים בטלפון על מחיר העסקה. כששמע המוכר על הרעיון של שאו ג׳נגמיאו לצלם סרטונים קצרים, הוא צבע מחדש את ״מנוע הדיג האחורי״ בצבעים עזים, כאילו סירת דיג של כוכב רשת עומדת להיוולד.
״יום אחד״ לתרגול מיומנויות שיט
אבל מה עושים אם לא יודעים להשיט סירה? עבור שאו ג׳נגמיאו הנועז, חסר הניסיון, ללמוד מראש את מיומנויות השיט ממומחה מבוגר לא היה עניין קשה. בתוך יומיים הוא למד ״איך להשיט את הסירה״!
ב־8 באפריל נסעו השלושה לרציף שיאבאישי, פניהם קורנות מהתרגשות. לאחר שהשלימו את הליכי רכישת ״מנוע הדיג האחורי״, התניע שאו ג׳נגמיאו את המנוע ויצא לדרך, כשהוא מסתמך על הניווט וההוראות שהופיעו בטלפון הנייד. יעדם היה רציף גולינגשיה, ברחוב סונגשאן. באותו רגע הרגיש כמו רב־חובל אמיץ החורש את הגלים — גם אם הדרך עוברת בים הפתוח.
״מנוע הדיג האחורי״ שט בים… עם רדת הלילה, הים נעשה שליו, והם נאלצו לעצור ולנוח.
ובכל זאת, הם עדיין חשו מעט יראת כבוד לנוכח הים העצום, במיוחד משום שזו הייתה הפעם הראשונה שעגנו בלב ים. למרבה המזל, הלילה עבר ללא תקלות.
לפנות בוקר למחרת השמיים החלו להתבהר, והשלושה הרימו מיד עוגן והמשיכו בדרכם.
נתקעו על שונית סלעית , נואשים לחילוץ
הים נותר אותו ים, אבל הרוח שבאה מולם והגלים שלפניהם כבר לא היו עדינים. הם נדמו למים סוערים המתחוללים כסוס פרא, שהולך ויוצא משליטה.
שאו ג׳נגמיאו השיט בזהירות את ״מנוע הדיג האחורי״, וההנחיות לניווט שנתן לו המומחה הבזיקו שוב ושוב במחשבותיו. אך הרוח והגלים שהלכו והתחזקו העמידו אותו במבחן מתמיד, כאילו ניסו לדחוק אותו עד לקצה גבול היכולת הנפשית שלו. גם לאי לושי ויאן ג׳ואן הבחינו בשינוי שחל בו. הם חששו להכביד עליו עוד יותר, והתאמצו שלא להפגין בהלה, אך גופם הנוקשה וידיהם הקפוצות הסגירו את המתח.
הרוח התחזקה. הגלים הלכו וגבהו.
״מנוע הדיג האחורי״ היטלטל מצד לצד יותר ויותר. שאו ג׳נגמיאו חש שכבר אינו מסוגל לשלוט בו. באותו רגע הסירה נראתה כמו סוס פרא שברח.
כשגל גדול היכה בסירה, שאו ג׳נגמיאו איבד את האומץ ואת הביטחון להמשיך להשיט את ״מנוע הדיג האחורי״. המיומנות המועטה שרכש לא הספיקה כדי להתמודד עם הרוח והגלים המשתוללים, והוא יכול היה רק להניח לסירה להיסחף חסרת אונים עם הגלים.
השלושה היו על סף קריסה. כל שנותר להם היה להתפלל בדממה בלבם. השעה הייתה צהריים, והשמש זרחה מעל ראשיהם.
למרבה המזל, ״מנוע הדיג האחורי״ לא נסחף אל הים הפתוח, אלא נישא בידי הגלים אל שונית סלעית ונתקע.
נאבקים לשרוד
מצב רוחם של השלושה נרגע מעט, והם תכננו להמתין עד שהרוח והגלים ייחלשו ורק אז להמשיך בדרכם. אבל אם סירה נתקעת על שונית, קל יותר לומר מאשר לעשות את ניסיון היציאה ממנה.
הם מצאו כמה מוטות במבוק נטושים, בתקווה למנף באמצעותם את גוף הסירה ולצאת שוב לים עם עליית הגאות, אך לאחר כמה ניסיונות הבינו שזה בלתי אפשרי. חסר אונים, החליט שאו ג׳נגמיאו, שכבר הספיק להירגע, להזעיק עזרה כפי שעושים בתוכנית ״הישרדות בטבע״. הוא תלה את אפוד ההצלה הכתום בקצה מוט הבמבוק ונעמד בין הסלעים כדי לאותת לעזרה, בתקווה למשוך את תשומת לבם של כלי שיט חולפים או של אנשים העובדים בשדות שעל ההרים הרחוקים.
אולם בשל ריחוקו של מפרץ אוקואו כמעט שלא עברו שם סירות, וההרים הסמוכים לא התאימו לעבודה חקלאית. לכן המתינו השלושה על הסירה במשך כמעט שעתיים. מדי פעם ראו עופות ים ניזונים מרחוק, אך לא היה סימן לסירות או לאנשים אחרים, והם נעשו מדוכדכים עוד יותר.
״תתקשר ל־110!״ בלי להתמהמה, שאו ג׳נגמיאו התקשר למשטרה וביקש עזרה.
הודעת החירום הועברה מיד לתחנת משטרת ההגנה החופית של לושיה. בשל המאפיינים הייחודיים של מצוקה בלב ים, יצרו השוטרים קשר עם שאו ג׳נגמיאו והוסיפו אותו ב־WeChat. שלושה שוטרים יצאו מיד לחילוץ, מצוידים בכלים הנחוצים ובהסתמך על ניסיונם בחילוצים דומים בעבר. הם מיהרו אל המיקום המדויק שהופיע בצילום המסך שנשלח ב־WeChat. לפי ההערכה, שאו ג׳נגמיאו ושני חבריו היו במפרץ אוקואו לא מוכר בכפר ג׳אטואו, בתחום האחריות של התחנה, אך לא הייתה אליו דרך. לאחר שחצו כמה הרים, הבחינו השוטרים לבסוף באות המצוקה של שאו ג׳נגמיאו. הם התקדמו בשביל הררי שכמעט לא ניתן לעבור בו, פילסו דרך באמצעות הגרזן שהביאו וכרתו את העשבים והשיחים שלפניהם… לאחר כמעט שעתיים הצליחו השוטרים להגיע בקושי למקום שבו ביקשו השלושה עזרה.
ברגע שניצלו, שאו ג׳נגמיאו ושני חבריו חשו מגוון רגשות שקשה לתאר.
חרטה על היציאה הפזיזה לים?
פחד מאובדן השליטה בסירה?
תחושת מזל על שנתקעו סמוך לחוף?
תחושת חוסר אונים על שלא הצליחו להציל את עצמם?
או אולי הכרת תודה על עזרת המשטרה?
אולי כל אלה, ואכן כך היה!
״ההרפתקה״ בים מסתיימת
מאחר שהתקופה הנוכחית מתאפיינת במאמצים למניעת מגפות ולבלימתן, השוטרים בדקו תחילה בטלפונים הניידים את קוד הבריאות ואת קוד הנסיעות של Minzhengtong, כדי לשלול את האפשרות שהשלושה הגיעו לאזור מתחום בסיכון בינוני או גבוה. לאחר מכן נתנו להם לחם ומים כדי להרגיע אותם. לבסוף הובילו אותם השוטרים בחזרה בשביל שפילסו קודם לכן, והדרך חזרה הייתה קשה.
בתחנת משטרת ההגנה החופית של לושיה, שאו ג׳נגמיאו, לאי לושי ויאן ג׳ואן אחזו שוב בידו של השוטר.
המשטרה מזכירה בזאת בחומרה: יש לנהוג בזהירות בעת שיט בים, ולזכור תמיד את כללי הבטיחות.
