רוב המפרשיות שנראות בתחרויות שיט בינלאומיות גדולות הן בעלות גוף יחיד, אך מדי פעם אפשר לראות גם קטמרנים ואפילו טרימרנים. סיווג מפרשיות לפי מבנה הגוף הוא גם שיטת הסיווג המקובלת כיום בתחום.
באופן כללי, מפרשיות חד-גופיות זקוקות לקיל כבד התלוי מתחת לגוף, או להתקנת לוח ייצוב בתחתית הסירה. אלה מסייעים להתמודד עם הרוח בזמן השיט ולמנוע מהגוף להתהפך.
קטמרן הוא מפרשית ששני גופיה מחוברים זה לזה לרוחב. בהשוואה למפרשית חד-גופית בעלת הדחק זהה, רוחבו הכולל של הקטמרן גדול יותר, ולכן גם שטח הסיפון שלו גדול יותר. במקור נוצר כלי שיט מסוג זה לא רק כדי לספק מרחב רב יותר, אלא בעיקר כדי לשפר את היציבות ואת היכולת להתמודד עם רוחות וגלים. מכיוון שרוחבו של קטמרן גדול בהרבה מזה של כלי שיט חד-גופי, יציבותו טובה משמעותית והוא מסוגל להתמודד עם רוחות וגלים חזקים יותר. יתרון בולט נוסף של קטמרן הוא המהירות שלו בהשוואה למפרשית חד-גופית בתנאים זהים. לפי עקרונות הדינמיקה של זורמים, הקטמרן מחלק את הגוף היחיד המקורי לשני גופים, וכך חתך הרוחב של כל גוף יכול להיות צר יותר, מה שמפחית ביעילות את התנגדות המים. בנוסף, גוף הקטמרן אינו זקוק לקיל עם משקולת נגד, והוא קל יותר ממפרשית חד-גופית שזקוקה ללוח ייצוב או לנטל בקיל כדי לשמור על יציבותה. יתרון נוסף ברור הוא שככל שרוחבו של הקטמרן גדל, שטח הסיפון גדל גם הוא, ולכן ניתן להגדיל במידה משתנה גם את שטח המפרשים. המפרשים הם מקור הכוח העיקרי לשיט, וזהו אחד הגורמים המרכזיים ליתרון המהירות של קטמרנים.
תכנון הטרימרן משלב את מאפייניהם של מפרשית חד-גופית ושל קטמרן. גוף אחד משמש כגוף המרכזי, ולצדדיו מחובר גוף קטן יותר. מבנה זה מעניק למפרשית שטח סיפון גדול יותר. בשל הרחבת הגוף לרוחב, יציבותו של הטרימרן טובה ללא ספק מזו של מפרשית חד-גופית או קטמרן. עם זאת, דווקא משום שרוחבו גדל במידה ניכרת, המרחק בין אזורי העבודה על הסיפון גדל, ולכן קשה יותר לתמרן טרימרן מאשר מפרשית חד-גופית או קטמרן.
ובכל זאת, בין אם מדובר במרוץ היאכטות Fastnet, המפורסם באתגר שהוא מציב מול תנאי טבע קשים, ב-Sail Di Global Challenge החותר לגבולות הספורט, בגביע אמריקה שמלהיב את חובבי השיט ברחבי העולם מדי ארבע שנים, או בתחרויות השיט האולימפיות המלאות ברוח ספורטיבית — נדמה שהדמות המרכזית היא תמיד מפרשית חד-גופית.
מדוע, לאחר הופעתם של קטמרנים וכלי שיט רב-גופיים, מפרשיות חד-גופיות — שאינן מצטיינות ביציבות או במהירות — עדיין ממלאות תפקיד מוביל במרוצי שיט? הסיבה פשוטה: מפרשיות חד-גופיות, ובייחוד מפרשיות חד-גופיות כבדות, עלולות להיות פחות יציבות בתנאי ים משתנים. במצבים כאלה נדרש שיתוף פעולה מתואם של כל הצוות. במובן מסוים, מפרשיות חד-גופיות דורשות מיומנויות תמרון מקיפות יותר ושיתוף פעולה הדוק יותר של הצוות לעומת מפרשיות רב-גופיות. גם הצופים בתחרויות השיט יכולים ליהנות מהמרוצים של מפרשיות חד-גופיות ולזכות בחוויה חזותית עוצמתית יותר.
כמובן, לא כל תחרויות השיט מוגבלות למפרשיות חד-גופיות, ולא כל השייטים מעדיפים דווקא אותן. השאיפה לחדשנות ולרוח הרפתקנית היא משאלה רבת שנים של אותם אמיצים, ולכן היכולת לתמרן בכוחות עצמם מפרשית רב-גופית מורכבת יחסית ולאתגר את הגבולות עשויה להעניק להם תחושת הישג גדולה יותר.
כיום השיט אינו פעיל רק בתחום תחרויות הספורט. חובבים רבים המחפשים הרפתקאות במים כבר אינם מסתפקים בתפקיד של חובבי מפרשיות. הם מרימים מפרש בעצמם, ומשקיעים בשיט הכשרה חובבנית לצד התלהבות של אנשי מקצוע, כדי ליהנות מהשלווה ומהנוחות של הפלגה. זו הסיבה לעלייתו של שיט הפנאי.
