בארצות הברית, יותר מ־50 מיליון אנשים עסקו בדיג לשעות הפנאי בשנת 2019. לפי Statista.com, חברה המתמחה בנתוני שוק וצרכנים, מדובר ב־מה ש מכונה ״שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר בדיג זה יותר מעשור״.
אולי גם אתם שקלתם לצאת לדוג, וכל מה שעולה בדמיונכם הוא התמונה הקלאסית של אדם עם מעט יותר מחכה, רולר ותושייה. אבל בתמונה הזו חסר מרכיב חשוב אחד — רישיון דיג.
מי צריך רישיון דיג? אילו סוגים של רישיונות דיג קיימים? איפה אפשר להוציא רישיון דיג? האם יש רישיון דיג לכל החיים? האם אפשר לקבל רישיון אחד שתקף בכל מדינות ארצות הברית?
למי שכבר עוסק בדיג זמן מה, הסוגיות הקשורות לרישיונות דיג עשויות להיראות פשוטות, אבל כל השאלות שלעיל לגיטימיות לחלוטין למתחילים. אספנו מידע בנושא. לכן, לפני שאתם אורזים את התיקים, החכה, הרולר והתושייה, הקדישו כמה דקות לקריאת המאמר עד סופו.
ההיסטוריה של רישיונות הדיג
בכתיבה לניוזלטר I FISH NY, ד״ר ג׳יימס מקדונלד מדווח כי ״כבר בשנות ה־1760, רישומי בתי המשפט מתעדים את ניסיונותיהם של מנהלי המושבות להגן על שלל העלווית שהלך והצטמצם באמצעות קביעת מגבלות על שלל ועל ציוד דיג בתקופות ההטלה״.
התקנות בתחום הדיג כפי שהן מוכרות לנו כיום מקורן בשנת 1865. באותה תקופה פעלו דיגים בעלי רישיון מטעם המדינה, שנועדו לדיג מסחרי, כחלק מהאסטרטגיות שבהן השתמשו רשויות הניהול של האגמים הגדולים.
רישיונות הדיג של אמצע המאה ה־19th היו שונים מאוד מאלה של ימינו. לפי אתר מדינת מישיגן Michigan.gov, ״דרישות הרישוי ותקנות הדיג המוקדמות נועדו בעיקר להבטיח שהאגרות, המסים וההכנסות שנוצרו מדיג מסחרי יישארו בקופת המדינה, ולא נועדו להגן על משאבי הדיג״.
בשנת 1899 חייבה אורגון דייגים מסחריים להחזיק ברישיון. עד שנת 1901, גם דייגים חובבים באורגון נדרשו לרישיון.
בשנת 1919, מדינות נוספות, כמו אינדיאנה ופנסילבניה, החלו לדרוש מאנשים להוציא רישיון לפני יציאה לדוג. כיום, בכל מדינות ארצות הברית נדרש רישיון דיג עבור רוב האנשים המעוניינים לדוג.
סוגי רישיונות דיג
בכל מדינות ארצות הברית קל יחסית להוציא רישיון דיג. רוב האנשים קונים את רישיונות הדיג שלהם באינטרנט. אבל איך יודעים איזה רישיון דיג לקנות? כדי לדעת איזה רישיון ספציפי כדאי לכם לרכוש, עליכם להבין מהם סוגי רישיונות הדיג השונים.
רישיונות דיג במים מתוקים ובמים מלוחים
דייגים במקווי מים מתוקים ודייגים במים מלוחים זקוקים לסוגים שונים של רישיונות. במדינות שבהן יש אזורי דיג במים מתוקים ובמים מלוחים, לעיתים קרובות אפשר להוציא רישיון אחד לשניהם.
רישיונות דיג מסחרי וחובבני
דייגים שעוסקים בדיג בעיקר כתחביב יכולים להוציא רישיון דיג חובבני. דיג חובבני פירושו שאין כוונה למכור את השלל. דייגים מקצועיים המעוניינים לתפוס דגים כדי למכור אותם מחדש נדרשים להוציא רישיון דיג מסחרי.
רישיונות דיג לתושבים ולתושבי חוץ
בחלק מהמדינות מנפיקים רישיונות דיג בהתאם למעמד התושבות. כדי לקבל רישיון דיג לתושב, לרוב צריך להציג הוכחה למעמד תושבות. מכיוון שלעיתים קרובות תיירים המבקרים במדינות מסוימות בחופשות נדרשים להוציא רישיונות כאלה, הם בדרך כלל תקפים לתקופות קצרות.
בדרך כלל, רישיונות דיג לתושבים זולים יותר מרישיונות לתושבי חוץ ומעניקים אפשרויות דיג רבות יותר.
רישיונות דיג לפי מין הדג
רישיונות דיג לפי מין הדג נועדו בדרך כלל להגן על מיני דגים מסוימים ועל אזורים מסוימים מפני דיג יתר.
האנקה ואן לווירן מאוניברסיטת האומות המאוחדות מציינת שיותר מ־40% מאוכלוסיית העולם תלויים בתפוקת הים, וכי ״ניהול לקוי של ענף הדיג ושימוש יתר נרחב במשאבים הימיים והחופיים שוחקים את בסיס החיים המסורתי של מיליוני אנשים.״
ג׳וש קלארק, שכתב לאתר המידע והבידור HowStuffWorks.com, אומר, ״כשמדינות קובעות תקנות דיג, הן בדרך כלל מגבילות את מיני הדגים ואת הכמות שכל דייג רשאי לתפוס ולהחזיק ביום אחד״.
הוא מוסיף כי ״ההגבלות האלה מצוינות במידע המצורף לרישיונות הדיג, כך שהדייגים לומדים על מגבלות השלל״.
מי צריך רישיון דיג?
לא כל מי שמתכוון לעסוק בדיג זקוק לרישיון. אם אתם מתכוונים להצטרף לקבוצת דייגים כמשקיפים בלבד, אינכם צריכים רישיון. כמשקיפים ללא רישיון, אינכם רשאים להשתתף בפעילויות הקשורות לדיג, כמו תפיסת דגים, פיתיון, לכידה ברשת או שחרור קרס מדג.
מדינות רבות יוצרות קטגוריות רישוי מיוחדות לקבוצות כמו ילדים מתחת לגיל 16, אזרחים ותיקים, חיילים משוחררים ואנשים עם מוגבלות. המשתייכים לקטגוריות האלה יכולים לקבל רישיונות במחיר מוזל, ולעיתים אף בחינם.
במדינות רבות יש גם מדיניות פטור. לדוגמה, פלורידה מתירה לתושביה מעל גיל 65 לעסוק בדיג חובבני ללא רישיון דיג. כל מה שהם צריכים הוא תעודת זהות של פלורידה או רישיון נהיגה.
תוקף רישיונות הדיג
תוקף רישיון הדיג תלוי במקום שבו הונפק ובסוג הרישיון. רישיונות יכולים להיות תקפים לתקופה קצרה, לשנה או לכל החיים, בהתאם לשאלה אם המבקש הוא תושב המדינה שבה מונפק הרישיון.
רישיונות דיג לתקופה קצרה עשויים להיות תקפים ליומיים בלבד או לכמה שבועות של דיג לתושבי חוץ. רישיונות אלה עשויים לכלול גם הגבלות המפרטות באילו סוגי מקווי מים הם תקפים.
בחלק מהמדינות מונפקים רישיונות דיג שנתיים, התקפים לשנה אחת. בהתאם למדינה, הרישיונות עשויים להיות תקפים לשנה קלנדרית, ללא קשר למועד רכישתם. רישיונות דיג אחרים עשויים להיות תקפים למשך 12 חודשים החל מיום הרכישה.
רישיונות דיג לכל החיים מונפקים בדרך כלל רק לתושבי המדינה. לדוגמה, הוועדה לשימור חיות הבר והדיג של פלורידה מעניקה רישיונות דיג לכל החיים ל״תושבים שאוהבים לבלות בחיק הטבע ומעריכים את הנוחות שבהסדרת רישיון לדיג או לציד לכל החיים״.”
ההשלכות של דיג ללא רישיון
דיג ללא רישיון יכניס אתכם לצרות בכל מדינות ארה״ב. אמנם סביר שלא תישלחו לכלא על דיג ללא רישיון (כל עוד תשלמו את הקנסות הנלווים), ממשלות המדינות קבעו אמצעי ענישה מחמירים כדי להעניש את המפרים.
קנסות הם העונש הנפוץ ביותר על דיג ללא רישיון. בהתאם לנסיבות ולחומרת ההפרה, הקנסות על דיג ללא רישיון בארה״ב נעים בין $15 ל-$12,000. במדינות מסוימות מוטלים קנסות נוספים על כל דג שנלכד באופן בלתי חוקי.
מדינות מסוימות משתמשות גם בשיטת ניקוד למעקב אחר הפרות ולקביעת חומרת העונש שיוטל על המפרים. לדוגמה, קולורדו מעניקה 10 נקודות לדייגים שדגים ללא רישיון. מפרים שצוברים עד 20 נקודות בתוך חמש שנים עלולים לאבד את זכויות הדיג שלהם.
אבל מה הסיכוי שיבדקו את רישיון הדיג שלכם? הסיכוי להיתפס בדיג ללא רישיון זהה לסיכוי להיתפס בעבירות אחרות.
למשל, כשאתם מוקפים במכוניות בכביש מהיר, קל לחשוב שלעולם לא תיתפסו נוהגים ללא רישיון, אבל האמת היא שאם תעשו זאת מספיק זמן, בסופו של דבר תיתפסו. רשויות מקומיות שולחות לעיתים קרובות פקחים לבדוק באקראי מקווי מים מסוימים, כדי לוודא שלדייגים יש רישיונות דיג בתוקף.
רכישת רישיון דיג היא הדבר המוסרי לעשות. ההכנסות ממכירת רישיונות דיג מוקדשות לשימור החיים הימיים ברחבי ארצות הברית. לכן, תשלום עבור רישיון דיג פירושו שאתם תורמים את חלקכם לשמירה על איכות המים ועל בתי הגידול של הדגים במדינתכם.
אילו גופים אחראים להנפקת רישיונות דיג?
בכל מדינה, מחלקת הפארקים וחיות הבר אחראית להנפקת רישיונות דיג. תוכלו לקבל רישיון במהירות באמצעות ביקור במשרדי המחלקה או הגשת בקשה מקוונת. במדינות רבות יש גם אפליקציות לנייד שבאמצעותן ניתן להגיש בקשה לרישיון דיג.
בהתאם למדינה, המחלקה האחראית להנפקת רישיונות דיג עשויה להיקרא באחד מהשמות הבאים: מחלקת הדגים והציד, מחלקת הדגים וחיות הבר, חיות הבר והפארקים, מחלקת הדגים.
אפשר גם לרכוש רישיון דיג ברשתות קמעונאיות גדולות כמו Walmart.
בעת רכישת רישיון דיג תצטרכו לספק פרטים אישיים כגון תעודה מזהה שהונפקה על ידי הממשלה והוכחת תושבות. ייתכן שתידרשו למסור גם פרטים נוספים, כגון פרטי הביטוח הלאומי שלכם.
עלות רישיונות דיג
עלות רישיון דיג משתנה ממדינה למדינה. הממוצע הארצי עומד על כ-$25 לרישיונות דיג שנתיים לתושבים ועל $60 לרישיונות לתושבי חוץ.
האתר TackleVillage.com, המספק עצות בנוגע לטכניקות דיג ולציוד, ריכז מידע על עלויות רישיונות הדיג והציג אותו בטבלה הכוללת את התעריפים לרישיונות לתושבים ולתושבי חוץ בכל מדינה.
האם רישיון יחיד יכול להיות תקף בכל המדינות?
לכל מדינה חוקי דיג מעט שונים, וכן מגוון שונה של מקווי מים ומינים ימיים, שמחייבים את ההבדלים האלה בחוקים. לכן, אין רישיון דיג יחיד התקף בכל מדינות ארה״ב.
במקרים שבהם שתי מדינות חולקות את אותו מקווה מים, ייתכן שניתן להשתמש ברישיון שהונפק באחת מהן כדי לדוג במדינה השנייה. לדוגמה, הוצאת רישיון דיג בקולורדו עשויה לאפשר לכם לדוג בקנזס, מכיוון שלשתי המדינות יש גישה לנהר ארקנסו.
